תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה מִקְרָצוֹת מִקְרָצוֹת. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מָה תְרוּמַת גּוֹרֶן נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר אַף זוֹ נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר. מֵעַתָּה לִכְשֶּׁתֵּאָפֶה. רִבִּי מַתַּנְיָה לֹא הוּקְּשָׁה לְתְרוּמַת גּוֹרֶן אֶלָּא 15b לִמְלֶאכֶת הָעִירוּס בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
מעתה לכשתאפה. א''כ נימא דאינה ניטלת אלא לכשתאפה דזהו הגמר מלאכה בפת ומשני ר' מתנייה דלא הקישה לתרומה אלא לענין מלאכת העירוס בלבד דמלאכת העירוס צריך שתגמור שהרי ברישא דקרא עריסותיכם כתיבא:
תני. בתוספתא סוף פ''ק ר' יהודה בן בתירה אומר משתעשה מקרצות משיכול ליטול הימנה חתיכות חתיכות ואין זה אלא משנילושה העיסה וכדמפרש טעמא דכתיב בחלה כתרומת גורן כן תרימו אותה הקישה הכתוב לתרומה שאינה ניטלת אלא מדבר הגמור:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם זוֹ הִיא רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. דְּתַנֵּי מַעֲשֵׂר טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין אוֹסֵר כָּל שֶּׁהוּא אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וְיַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב גָּבוּלַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִמָּה שֶׁלִּימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הָדָא אָֽמְרָה אִין הֲלָכָה כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. מָה לִימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הֲרֵי זֶה חַלָּה עַל הָעִיסָּה הַזֹּאת וְעַל שְׂאוֹר הַמִּתְעָרֵב בָּהּ וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּייֵר בָּהּ וְעַל הַקֶּרֶץ שֶׁנִּיתָּן תַּחְתֶּיהָ לִכְשֶׁתַּעֲלֶה כוּלָּהּ גּוּשׁ אֶחָד הוּקְדָּשׁ זֶה שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְאָמַר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִּיָּא וְחַד מִן רַבָּנִין חַד אָמַר כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. וְכָאן שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא זָקוּק לְהַעֲלוֹת כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני וכו'. לאו אדלעיל קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר והא דתני בתוספתא דתרומות בפ''ה ומייתי להא דלעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז' קשיא מהא דהכא על ר''א בן ערך דהתם כדלקמן:
מכיון שהוא זקוק לעלות וכו'. סיומא דמילתא הוא וכלומר דמשום הכי נמי קאמר ר''א בן ערך התם דמהני בקורא שם לתרומת מעשר ועולה הוא דמכיון שהוא זקוק לעלות שהרי כבר שם תרומת מעשר יש בהטבל א''כ הוי כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר להפריש על הטבל שנתערב ולפיכך מעלהו להתרומת מעשר באחד ומאה שיש כאן וה''ז לתרומת מעשר ואינו מפסיד כלום:
וחד מן רבנין חד אמר. כלומר וחד מן רבנין לא אמר זה בשם ר' שמואל קפודקיא אלא סתם חד אמר דכאן בהא דר''א בן ערך מיירו בשיש בו כדי לעלות בא' ומאה וכאן בהא דאמרי' חוץ מן הטמא שבה בשאין בה כדי להעלות בא' ומאה:
ואומר וכו'. השתא מסיק דש''מ מכאן דאין הלכה כר''א בן ערך דאל''כ ויאמר הוא והטמא שבה ויעלה באחד ומאה דהא הכא בטבול לחלה עסקינן ואמאי לא מהני להטמא שבה דכמו דס''ל לר''א בן ערך דטבל שנתערב יעלה התרומת מעשר שבו באחד ומאה ה''נ יקרא שם גם על הטמא שבה ויעלה בא' ומאה וקאמר ר' יונה וכו' דמהכא ליכא למישמע מידי:
חוץ מן הטמא שבה. כלומר ה''ז מועיל על הכל חוץ אם נתערב בה איזה טומאה וטומאת למקצת ממנה לא תחול שם חלה זו עליה שא''כ ניטלת היא מן הטהור על הטמא ולחכמים דסוף פרק דלעיל אסור:
ה''ז חלה. שיאמרו על החלה שמפרישין ה''ז חלה על העיסה וכו' כדפרישית במתני':
ממה שלימדו. חכמים את הכהנות העוסקות בבצק ומפרישין חלה ומשום שהכהנות רגילות לעשות בטהרה לימדו אותן כדלקמיה ומזה שמעינן דאין הלכה כר''א בן ערך דקאמר התרומת מעשר שבטבל עולה באחד ומאה ומפרש מה למדו אותן:
יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה באחד ומאה. כלומר אם נתערב במאה חולין קורא הוא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה אותו באחד ומאה וס''ל לר''א בן ערך דאינו מפריש מן החולין כלום וכדפרישנא התם:
מעשר טבל. מעשר שהוא טבול לתרומת מעשר שבו שלא הופרש ממנו ונתערב בחטין ואוסר בכל שהוא כדין טבל. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו ממה להפריש על הטבל הזה ממקום אחר מוציא עליו לפי חשבון הטבל שנתערב:
א''ר יוחנן ד''ה היא. הכא דלא שייכא להפלוגתא דר''ע ורבנן כלל משום דכיון שהיא נותנת את המים לעשות העיסה זו היא. ראשית עריסותיכם דקרא שכשנוטל החלה מתחילת דבר הנילוש מקיים הוא ראשית עריסותיכם תרימו ופוטר כל הקמח שבעריבה:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ חַלָּה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לְשֶׁעָבַר שֶׁמָּא כַּתְּחִילָּה. וְהָכָא כַּתְּחִילָּה נָן קַייָמִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יונה וכו'. כלומר לא תימא דר''ל מוקי לה כר''ע אלא הכי הוא דקאמר ר''ל ירדו לה בשיטת ר''ע דחכמים ירדו בדינא דמתני' לומר כשיטתיה דר''ע דס''ל דבנוטל חלה מן הקב הויא חלה בדיעבד ואע''פ שאין כאן אלא קב אחד בלבד הלכך במתני' דיש כאן בין הכל שיעור חיוב חלה נוטלת חלה על הכל מיד כשהיא נותנת את המים:
כלום אמר ר''ע אלא לשעבר שמא בתחילה. בתמיה דהרי הכי מוקמינן לה לעיל בפ''ב סוף הלכה ג' דלא אמר ר''ע דהויא חלה אלא בדיעבד דהנוטל קתני והכא הא בלכתחלה אנן קיימין דקתני מגבהת חלתה:
דר''ע היא. אהא דקתני במתני' כיון שנותנת את המים וכו' קאי ומוקי לה כר''ע דתנן לקמן בפ''ד הנוטל חלה מן הקב וכו' והלכך הכא נמי אע''פ שעדיין לא נתערב כל הקמח של החמשת רבעים מגבהת היא חלתה דלא יהא אלא שנוטל חלה מן הקב דהויא חלה לר''ע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source